פיצה הירושלמית כפר סבא

לפני שנים רבות, בשכונה ותיקה בי-ם, באחד הרחובות הצרים והשקטים, שכן לו בית אבן קטן עם חלונות מעץ אותנטי.
מה שייחד את הבית הזה היה הריח קסום שהציף את העוברים ושבים.
בבית הזה התגוררה בגפה אישה מיוחדת, שאהבתה הגדולה הייתה לישת בצק ואפייה.
בכל יום מוקדם בבוקר, הייתה מתעוררת למלאכה החשובה: הכנת הבצק, לישתו ועיבודו על שולחן קטן שהיה ממוקם במטבחה.
כשהיה הבצק מוכן, כיסתה אותו במגבות כותנה עבות והתפנתה להפסקת התה הראשונה של היום.
מחכה שיתפח ויגיע למרקם הרצוי…
בין לבין עבודות הבית, הייתה ניגשת אל הבצק ומשוחחת עמו כאילו היה בן אנוש ואפילו שרה לו מזמורים מתוך פרקי תהילים.
כשהבצק היה מוכן הייתה מכינה ממנו מגשי פיצות ענקיים עבור העוברים ושבים ברחוב הקטן. מדי בוקר וערב, היו הם מחכים בסבלנות שחלון העץ הקטן ייפתח להתענג על הטעם הקסום…
המתכון הסודי עבר מדור לדור והגיע למזלנו גם ל"הירושלמית".
וגם אנחנו בתחילת כל יום עבודה עמלים על
הכנת הבצק בדיוק ע"פ הכללים.